הקדמה :

חשוב לי להבהיר שחווית ההארה שעברתי והמשך ההתעוררות מאז, מתחוללים מעצמם בעצמם בזרימה טיבעית והרמונית עם מציאות חיי השוטפת  !!!

(ללא משבר, מאמץ או זרזים חיצוניים)

 

היום אני מבינה, את מה שממש לא היה ברור לי תוך כדי הדרך, שאני כמו הובלתי צעד צעד בתבונה עילאית מופלאה אל עבר הבשלות להיפתח אל תבונת המקור.

מאז ומתמיד הייתי  סקרנית למה שמעבר .. תמיד ידעתי בתוכי שיש מעבר... למעשה לכולנו יש זיכרון חבוי שכזה ...כי כולנו באנו מאותו מקום.

לצד הסקרנות טבעית הממגנטת היה בי פחד עצום מהלא נודע... (מוכר ?)

אני במכוון מציינת זאת כנקודת מוצא כי כולנו מוצאים את עצמנו באופן כזה או אחר מתחברים לדואליות הזו... גם וגם... כן ולא... רוצה לא רוצה... מתמסר/ת לא מתמסר/ת...

היום אני מבינה שהזיגזוג  הזה, הוא זה שתוקע אותנו במקום...

אתם יכולים לרגע להריץ את כל הבחירות שלכם בחיים ותראו שבכל בחירה היה רגע שאין בו שניות. שיש בו ידיעה אחת ברורה, צלולה ואחדותית והיא זו שמאפשרת לדבר להתקיים, לעומת זאת כל עניין ונושא שקיים בו זיזזוג כמו מתעכב, נדחה, לא מסתדר מסיבה זו או אחרת...

כאשר מתקיימים איזון ואחדות בין כל המרכזים שלנו התנועה חופשית וטבעית והכל מסתנכרן בקלות ובפשטות.

אחדות מאפשרת התקדמות

בהיותי בחורה צעירה עדיין לא הייתי במודעות ערה ולכן זיגזגתי רבות...

בשנות ה-40 לחיי התחילה התקרבות משמעותית לרוח.(הרוח הפועמת בכולנו מקדמת דנא)

התחלתי בלימודי גופנפש, בתחילה כדי לתמוך במשפחתי ואט אט גיליתי עולם מרתק ואינסופי...

גיליתי ש...

ככל שהתודעה מתרחבת, ה"תמונה" מתבהרת והדרך נפתחת

יחד עם זאת, אנחנו יכולים לתפוס עד גבולות התודעה שלנו... אם משהו מחוץ לגבולות התודעה שלנו הוא פשוט לא נתפס... כמו לא קיים. ( קולומבוס... )

מאחר ולא יכולתי לתפוס את התמונה הרחבה... השלמה... ( ועדיין... כי היא אינסופית ומתהווה כל הזמן..) היתה לי כל הזמן תחושה שמשהו חסר... שיש עוד... מכירים את התחושה הזאת ???

 

אותי זה הוביל ללמוד עוד ועוד שיטות וטכניקות טפול גופנפש ורוח נהדרות ... למדתי ולמדתי והעשרתי את ארגז הכלים שלי ויחד עם זאת לא היה שקט וסיפוק...

ככל שלמדתי יותר ולכאורה "ידעתי" יותר, חוויתי גם יותר תיסכול, שחלק מכם מכירים, מן שלב ביניים כזה של מי שנמצא בתהליך התעוררות.. המודעות כבר מתרחבת ועירה ויחד עם זאת התדר עוד לא באיחוד עם התדר הנשמתי האישי הטהור ואז חווים לא חווים...יודעים לא יודעים... לעיתים יש אמון ולעיתים משתלט ספק...

ו.. זוכרים את המצב הזה של זיגזוג... זה שלב ממש מעכב...

 

בתקופה הזו הייתי בקבוצת הפשטות שבאלוהות.. המוני אנשים סביבי רואים... שומעים.. מקבלים מסרים... ואני כלום ! נרדמת בהפעלות.. רוצה, משתדלת , מתאמצת, מתכוונננת ... עושה הכל כדי לחוות ו... כלום !

מאוד מתסכל... מאוד מכבה... זה לא פה ולא שם...

כשאנחנו לגמרה לא ערים וחיים רק את עולם החומר... מה שיש זה מה שיש ומתמודדים עם מה שיש.. לפעמים זורם לפעמים צורם אבל אנחנו לא בחיפוש אחר החוקיות אז הכל סוג של בסדר...

כשמתחילה להתעורר המודעות שהכל מדוייק ומסונכרן אבל אנחנו לא מבינים את החוקיות זה מצב מאוד מתסכל...

יחד עם זאת המשכתי לנוע בהשראת האהבה...

כך הגעתי לקורס תיקשור של ענת קופרמן . הקורס נקרא – "להרחיב את גבולות התודעה" והוא מומלץ לכולם !! הוא אכן מרחיב את גבולות התודעה....

עכשיו , אחרי הלילה ההוא... שתכף נגיע אליו...אני יודעת עד כמה התודעה שלנו אינסופית תמידית וניצחית. העניין הוא שאנחנו , כבני אנוש, רק צריכים להיות "בבית" = בתדר שלנו, כדי להיות אחד עם התודעה האינסופית שאנחנו.

כשנדמה לנו שאנחנו רק מה שקיים, בשר ודם, גוף, חומר וכל מה שרואים נחשב ומה שלא לא קיים אז אנחנו מצמצמים את עצמנו ומפרידים את עצמנו מעצמנו הרחב והאינסופי... ואז אנחנו חווים נפרדות, חוסר בהירות, לבדות, פחד וכד'. אנרגיה תבונית זורמת ממש לנגד עייניו אנחנו פשוט לא רואים אותה...

 כשאנחנו בתודעת אחדות גלוי ונסתר אחד הם.

במהלך הקורס התחברתי לנשמה ולהדרכה שלי...

(לכולנו יש מדריכים אישיים וקולקטיביים...)

ישבתי, נשמתי והיד כתבה... כתבה מעצמה... המסרים הגיעו כמו משום מקום ומכל מקום... כתבתי דפים שלמים. המסר העיקרי היה :

"היי שקטה ושלווה, האזיני לקול/לכל הבריאה."

העמקתי את השקט הפנימי.. קיבלתי עוד כמה תובנות, קילפתי עוד כמה שכבות הסתרה מעלי...

דיברו איתי על שליחות..

לי אין שום מושג עדיין על מה מדובר...

והפזמון החוזר. ממשיך .. היי שלווה ושקטה האזיני לקול/כל הבריאה...

שוב הייתי די מתוסכלת...

ומה עושים עם תסכול ? ובכלל עם רגשות קשים שמציפים ,שאנחנו רגילים לדחות...?

מקשיבים להם, נותנים להם להיות . "מתכון" שבהמשך קיבלתי מוגש בתמצות בתקשור "התמרה".

בשלב הזה אני מחליטה שאני לא לוקחת עוד קורסים .. אני מתמסרת לנאמר מקשיבה לבריאה... מעמיקה עוד ועוד את השקט והשלווה...

בשלב הזה אני כבר מבינה

 

הכל/ הקול בתוכי, יודע כל !!!

 

אני קוראת ספרים מרחיבי תודעה... 

זו שנה ממש משמעותית שבה אני מעמיקה את השקט , עוברת עם עצמי בעצמי תהלכים משמעותיים של ניקוי , טיהור , שינוי, כיוונון, כיול... עוד אין לי ממש הבנה על המושגים האלה .. אני פשוט חווה תהליכים משחררים ומאוד עוצמתיים... , חניכות אנרגטיות ... זה עובר דרך הרבה פחד... כאב... עצבות..חולשה... רגישות... חשיפות... שנים בשניות...

 

ואז.. חברה לדרך מציעה לי להצטרף ליוון לסדנא שמובילה נירית שפירא – מעל ומעבר.. נשמע מעולה ! אני על זה. לירן והבנים מפרגנים, הכל מסתדר במהירות , קלות ופשטות..

אני מבקשת חדר משלי, אוטו משלי , קצת מייקר , קצת סוציומטי ויחד עם זאת ,אני מבינה שאני בעיקר זקוקה לשקט ולדיוק. כל חוסר דיוק נחווה כצרימה ממש גסה.. הרגישות מאוד עולה...

אני בפארוס.. עם נירית וקבוצת נשים מקסימה..

אני עם הקבוצה ובעיקר עם עצמי...

אני מאוד בדיוק והקשבה לעצמי

אני מתחילה לחוש שאני בין העולמות...

אני מתחילה להבין את הרב מיימדיות...

אני יכולה להיות גם וגם בו זמנית...

אני ערוץ פתוח לאן שאני מכוונת את תשומת הלב...

אי שמה לב שיש בי חמלה אינסופית

אנחנו בתוך קבוצה שיש בה דינמיקה מאוד עוצמתית,

כל אחת עם המופעים שלה, התהליכים שלה...

אני חשה אהבה אינסופית לכולן וחמלה אדירה.

אני מוצאת את עצמי צינור של ריפוי,

ללא שום התכווננות או מאמץ , הריפוי נובע ממני באופן טיבעי ובזרימה חופשית..

אני רק נוכחת , נפעמת ומאפשרת לקסם הזה להתרחש...

 

0 מאמץ, 0 השתדלות, רק נוכחות !!!

 

אני חווה התפעמות והתרגשות אין קץ... ואין לי כל כך עם מי לחולוק...

הבנות עסוקות בשיחרורים ריגשיים מאוד עוצמתיים...

אני נוסעת לחופים נידחים לבדי... מזל שיש לי אוטו לבד..

עוברת טבילות, טיהורים , תהליכי ניקוי, השלה, התבהרות...

בדיעבד אני מבינה שממש עברתי כמו תהליך היטהרות לפני ה - חניכה !!!

 

אני חוזרת הביתה.

אני חוזרת לאותה מציאות

אבל אני אחרת

אני שמה לב שכפתורי הפעלה אוטומטיים קודמים כבר לא נלחצים..

אני הרבה יותר שלווה ורגועה.. עוד יותר מתמיד..

אני במן נוכחות שלווה, מקבלת ,שקטה..

כל צרימה ,מתקבלת בחמלה ומפעילה זרימה של אהבה וריפוי

 

הילדים בחופש ממשיכים לכאורה כרגיל

אף אחד מהסובבים לא ממש יודע לשים את האצבע על השינוי ויחד עם זאת אני יודעת שמשהו מהותי השתנה.

אין לי את מי לשתף.. זר לא יבין זאת... גם אני לא כל כך מבינה מה קורה לי...

 

ואז.. לילה אחד...

אני מתעוררת באמצע הלילה יקיצה טיבעית לתוך אור....

אור בוהק, טהור, אינסופי , שאין לי באמת דרך לתאר אותו במילים... פשוט הכל אור...

לירן, בן זוגי, ישן ואף נוחר לידי.. זה הדר היחיד שמחבר אותי למציאות הארצית... מלבד זאת, הכל אור...

עוצמת עיניים אור.. פוקחת עיניים אור.. אור.. אור...

 

פעימות הלב מתגברות...

 

מתחילה רעידה... ממש שפתיים רועדות...כל הגוף רועד...

 

התפעמות שקשה להכיל...

 

דמעות של התרגשות זולגות ללא שליטה ..

 

הנשימה כמו נעתקת וחוזרת....

 

אני כמו לא קיימת...

 

אני פרושה על הכל...

 

הכל אני ואני הכל

 

מן תודעה מפושטת..

 

אהבה רכה ואינסופית כמו מכילה אותי ומוכלת בתוכי כאחד...

 

הכל אהבה בוהקת.. כולי אהבה...

 

אין מילים לתאר את החוויה, כל מילה שאני כותבת מקטינה... מגמדת את עוצמת החוויה

וכמו יוצרת סוג של נפרדות... זה מעבר למילים... מעבר ומעל ומעבר....

 

לפתע אני יודעת כל והכל יודע אותי...

 

הכל אחד ,זורם, פועם, נע בשותפות, בהרמוניה, בנינוחות, בידיעה, באהבה...

 

אין שום מתח... לחץ... ניגודים... כבדות..

 

יש ישות אחת נעה ופועמת בהווית יש שופעת ואינסופית...

 

הכל זך, גלוי וברור...

הגלוי והנסתר מתאחדים לידי אמת אחת..

 

אין מחיצה, אין הפרדה, אין גלוי ונסתר..

 

הכל זרימה אחת..הכל הווה.

 

התחושה היא תחושה של קלילות, ריחוף, אין כבידה.. אין צפיפות

אין חומריות, אין חיכוך, אין מרקם

 

מן ריק שיש לו מודעות...

 

יש המון ולא כלום...

 

יש נינוחות אינסופית שאיני יכולה לתאור במילים..

 

אהבה אינסופית פועמת...

 

יש ידיעה שהכל אפשרי.. הכל פתוח...

 

הכל בפעימת התרחבות ובהתפתחות...

 

בהתהוות כל הזמן...

 

אין שום דבר קבוע או ידוע ויחד עם זאת הכל ידוע...

מן פארדוקס בתפיסה הארצית שנעלם, מתמוסס.. נמס לתוך כלומיות מושלמת, מאוחדת, תבונית..

 

מאוד קשה להסביר את זה במילים...

 

שלושה לילות וימים הייתי שרויה באופן רציף בליבת המקור,

באחדות עם פעימת הנביעה.

לכאורה תפקדתי "כרגיל".... אולם לא אכלתי ולא ישנתי בלילות (לא היה רעב ולא עייפות – קיבלתי הזנה מלאה מאור הבריאה).

 לצידי היתה כל הזמן מחברת... מחברות... והיד כתבה וכתבה...חוקיות הבריאה התבהרה...

מאז... אני מתמסרת לקול הפנימי, היודע כל, ופשוט מסכימה לנוע בטיבעיות , בהתמסרות ובזרימה שוטפת עם התבונה היקומית, מתוך ידיעה צלולה שאני לא לבד כאן... אני מלווה ונתמכת ע"י כל הבריאה בשליחותי להנגיש את התובנות האלו לכל מי שבשלה שעתה/ שעתו.

אני מתחייבת לשקיפות מיירבית , טוהר, אותנטיות, פשטות וענווה, כדי להדהד אהבה טהורה ותודעת אחדות ניצחית. כולנו אחד, כולנו אור אדיר וכולנו מחוברים ורוטטים תבונה אינסופית שמהותו אחדות ואהבה טהורה ללא תנאי.  למעשה כל ה"יש", גלוי ולכאורה נסתר כאחד, הכל תבונה פועמת רוטטת בהתרחבות התפתחות מתמדת....

 

 

כולנו בדרך אל האור תרתי משמע :

כל הזמן אנחנו בדרך אל האור = להיפתח ולהכיל עוד ועוד אור....

בדרך אל האור = בדרך של האל, שמהותו אור = אנרגייה תבונית אנסופית שפועמת ומפעימה את כל היש והמתהווה...

אני מברכת אותך בדרכך

ומזמינה אותך למצוא את נתיבך אל ההזכרות בעוצמת האור האינסופי שהינך

לילה אחד התעוררתי והכל התבהר

לב שקוף.png
לב שקוף.png